"הטאקוונדו הציל אותי": כך ניצחה לורה גולצמן את הסרטן

לורה גולצמן היא לא רק דמות הירואית ומעוררת השראה שהתגברה על מחלת הסרטן, היא גם נחשבת לאגדה בטאקוונדו הישראלי, הן כספורטאית, הן כמאמנת והן כשופטת. אחת שבאמת עשויה מחומר אחר.


"מאסטר לורה", כפי שהתלמידים שלה במועדון "הלוחם הצעיר" בבת ים וראשון לציון מכירים אותה לא רק הייתה אלופת אסיה ומדליסטית באליפות העולם בצעירותה. לפני שחלתה החזיקה בתואר אלופת ישראל כשהייתה כבר בת 40 פלוס. היא בעלת חגורה שחורה דאן 4 בטאקוונדו ודאן 4 בהפקידו (הגנה עצמית קוריאנית).

לורה גולצמן גולצמן כשופטת באליפות ישראל (צילום: גלעד קוולרצ'יק)


את כל הפעילות הזו עשתה גולצמן לאורך השנים בנוסף להיותה אמא במשרה מלאה לשלושה ילדים ולא עסקה בספורט בלבד. בבקרים היא עבדה למחייתה (בנוסף להיותה מאמנת) גם כבקרית בחברת שירותי הסיעוד "מתן חן". שלושת ילדיה הלכו גם הם בדרכה ועסקו בטאקוונדו.


גולצמן (45), ילידת אוזבקיסטן, החלה להתאמן בגיל 8 וזכתה בצעירותה באליפות המדינה, הן בקרבות והן בתבניות קרב. כבר כשהייתה בת 13 סיימה קורס מאמנים, השתתפה בתחרויות בחו"ל, נכללה בנבחרת אוזבקיסטן ונהגה להתאמן שלוש פעמים ביום.


לורה גולצמן עם בנה אלון


בגיל 14 זכתה באליפות אוזבקיסטן הפתוחה בקרבות ובתבניות קרב, הישג עליו חזרה 11 פעמים בהמשך. "היה לי קשה מאוד לזכות עם שם כמו גולצמן", היא נזכרת בתקופה ההיא. "אנשים לא ראו בעין יפה שיהודייה זוכה באליפות במדינה מוסלמית. בגלל זה הייתי צריכה להתעלות על עצמי".


בשנת 1992, כשהייתה בת 15, ייצגה גולצמן את אוזבקיסטן באליפות אסיה וזכתה במקום הראשון. כעבור שנה השתתפה באליפות העולם במוסקבה וזכתה במקום הראשון בקרבות, תבניות קרב ושבירת קרשים. היא השתתפה במקביל באליפות אוזבקיסטן באיגרוף לנשים, וגם שם זכתה במקום הראשון.


ב-1995 זכתה גולצמן במקום השני באליפות העולם בקרבות שהתקיימה בפולין ובמקום השלישי בתבניות קרב. ב-1997 הייתה אמורה להשתתף באליפות העולם במלזיה, אבל לא קיבלה אישור כניסה למדינה המוסלמית. ב-1997 עלתה לישראל, נכללה בסגל נבחרת הטאקוונדו האולימפי וסיימה ראשונה בתחרות שהתקיימה במסגרת המכבייה.


ב-1998 זכתה גולצמן באליפות ישראל באיגרוף לנשים. ארבע שנים לאחר מכן התחתנה והחלה להתמקד בפעילות שכללה בעיקר אימונים, סמינרים ולימודים. ב-2014 הוסמכה רשמית גם כשופטת בטאקוונדו האולימפי.


לורה גולצמן כמאמנת


כאמור, גם בגיל מתקדם גולצמן לא זנחה את פעילותה. ב-2016 ו-2017 זכתה במקום הראשון באליפות ישראל בקרבות לנשים עד 73 ק"ג שהתקיימה ברמלה. ב-2017 היא התחרתה גם במסגרת המכבייה, זכתה במקום הראשון בקרבות עד 73 ק"ג והגיעה למקום השני באליפות ישראל הפתוחה ב-2018. ב-2019 סיימה שנייה באליפות קוריאה הפתוחה בהפקידו (תרגילי הגנה עצמית) ובמקום הראשון בתבניות קרב באליפות רוסיה הפתוחה.


בדצמבר 2019 החלה גולצמן להתמודד עם האתגר הקשה ביותר בחייה. בעת ששהתה בתחרות במוסקבה קיבלה הודעת SMS מבית החולים לפיה התגלה אצלה גידול סרטני בשד ובלימפות. "כשעליתי למטוס קיבלתי את ההודעה. בכיתי כל הטיסה חזרה ושכחתי לגמרי מהמדליות שקיבלתי בתחרות", היא נזכרת באותו יום נורא.


את אותה הודעה קיבלה גולצמן אחרי שניגשה לבדיקה אצל כירורג, שלא איבחן תחילה את הבעיה ממנה סבלה. "הוא אמר שאין לי כלום ואף אישר לי להשתתף באליפות העולם בבולגריה (סיימה במקום השני), אבל כשחזרתי ראיתי שיש לי גוש שהלך וגדל. ניגשתי לרופא נוסף, שטען שיש חשד לגידול סרטני. עברתי בדיקת ממוגרפיה וכשטסתי לרוסיה קיבלתי את ההודעה".


קיבלה את ההודעה הקשה בזמן טיסה. לורה גולצמן (צילום: גלעד קוולרצ'יק)


מאז עברה גולצמן תהליך ארוך שכלל 27 טיפולים כימותראפיים ו-16 הקרנות. "הטיפול הראשון היה מאוד קשה. סבלתי מכאבי ראש ובחילות משך 9 ימים, אבל אחר כך התחלתי להתאמן בטולים (תבניות קרב) בבית. יותר מכל חששתי שהטיפולים יפגעו לי בזיכרון ולא יאפשרו לי לזכות את כל 21 הטולים שלמדתי. הרגשתי סחרחורת, אבל לבישת החליפה והחגורה השחורה בבית חיזקה אותי. כל הזמן הצבתי לעצמי מטרה והכנסתי לעצמי לראש שאני מתמודדת מול יריב חדש, זה שיפר את מצב הרוח שלי והרגיע אותי".


בזמן ההתמודדות עם המחלה העלתה גולצמן ליו טיוב סרטונים שלה מתאמנת. "עשיתי את זה בלי להתבייש כי רציתי שכל האנשים יידעו שאפשר להתגבר על זה. זה היה נורא, מכניסים לך לגוף חומרים שלא מאפשרים לך לעמוד, אבל כל יום הייתי מתאמנת ליד הבית כי זה נתן לי הרגשה שאני יכולה להתמודד. העצמות שלי כאבו מאוד ובקושי הצלחתי לישון, אבל הכנסתי לעצמי לראש שזה קרה בגלל האימונים".


"הטאקוונדו הציל אותי", היא מוסיפה ומספרת. "הייתי הולכת לטיפולים כימותראפיים ולא ידעתי אם אחזור, כי אי אפשר לדעת איך הגוף יגיב לחומרים. כל הזמן ידעתי שאני ספורטאית וזה עזר לי וחיזק אותי. אמנות לחימה עוזרת להסתדר וזה בדם שלי".


ליום האחרון של הטיפולים הגיעה גולצמן למחלקה לבושה בחליפת טאקוונדו והלהיבה את הנוכחים בהופעת תבניות קרב. "הראיתי לכולם בעיטות על רקטות ושברתי קרשים גם בזמן הטיפולים למרות שהיה לי קשה לנשום. עליתי גם במשקל בגלל שהטיפולים מנפחים את הגוף, אבל הצבתי לעצמי מטרה לבצע את ההופעה הזו. גם האחיות השתתפו איתי אחרי הקרנות".


הלהיבה אפילו בבית החולים בתבניות קרב. לורה גולצמן


במקביל לטיפולים, גולצמן העבירה בהתנדבות אימונים למטופלים בבית החולים "אסותא". "לימדתי אותם לנשום נכון כדי להתמודד עם מצבם הבריאותי. הם ראו אותי בחליפה בועטת ועושה שפגטים אחרי שכבר הרגשתי מתה ושאני לא יכולה להתמודד, זה עזר לחזק אותם".


אחרי שעברה ניתוח ביוני 2020 התבשרה גולצמן כי עליה לעבור טיפולים נוספים שנמשכו חצי שנה. "למרות שהבנתי שהתהליך הארוך והקשה נמשך הייתי קמה ומתאפרת, כי ידעתי שבקרוב אחזור לאמן ולהתאמן. המוטיבציה שלי הייתה גבוהה מאוד כי אני פנאטית לזה".


בפברואר 2021 סיימה גולצמן את הטיפולים הכימותראפיים, החלה לשוב לאימונים בהדרגה ואף חזרה להשתתף בתחרויות טאקוונדו ולהעביר סמינרים בהפקידו בארץ ובחו"ל. בתחילת החודש הבא היא אמורה לשוב לעבודה במשרה מלאה וביוני תשתתף בתחרות באוזבקיסטן.


באליפות ישראל האחרונה שהתקיימה ברמלה בחודש ינואר התעקשה גולצמן לשמש כשופטת למרות שהספיקה לחלות לפני כן בקורונה, והסכימה לעשות זאת ללא תשלום.


"עבדתי בכל זאת בגלל שאני אוהבת את זה", היא מספרת ומסכמת: "חשוב להיות בריא גם בפנים ולהרגיש את הגוף שלך, אם אתה חזק בפנים אתה יודע איך להתמודד עם כאב. אני לא פחדתי מכאב ובגלל זה ניצחתי את המחלה. ידעתי שאחזור לעסוק בספורט, כי אני לוחמת".